יום ראשון, 25 באוגוסט 2013

גדולות ונפלאות

אני גורר את עצמי בכוח לכתוב את הטור הזה, יודע שאם לא אכנס עכשיו למשמעת כתיבה לא יהיה שום יומנסבורג, והחזון היפה על תיעוד ימי אפריקה יגוז, כמו חלומות אחרים שחלמתי ולא הגשמתי.
שני דברים הבטחתי לעצמי כשלקחתי את התפקיד הזה: שלא אחדל מלהיות אקטיביסט ושלא אחדל מלכתוב וליצור. לאקטיביזם אני לא דואג, לכתיבה כן. זה המקום הראשון שנפגע מאינטנסיביות החיים וזה ההרגל שהכי קשה להתמיד בו. אז הנה – נגמרו ימי החסד של הכניסה לתפקיד. החל מהשבוע אני דורש מעצמי – כמו שאמרתי שאעשה לפני הנסיעה – שעתיים כתיבה ביום. העולם ימות או שאני אמות אבל לכתוב אני אכתוב.
יש בי יצירות שרוצות להיכתב. אף אחד בעולם לא יכתוב אותם במקומי או בשבילי. יותר מידי שנים סיפרתי לעצמי תירוצים למה הן עוד לא נכתבות. חצי חיים כבר מאחורי. כרגע – אני חש דחיפות בנושא הזה. אנחנו נעקוב אחרי ההתקדמות ואני מבטיח לעדכן.
עכשיו נעבור לאקטיביזם. למה אני מתכוון במושג הזה? היבט אחד הוא פשוט, כלשון המסורת -  "לעסוק בצרכי ציבור באמונה". מזה יש לי מנה גדושה. אפילו קצת יותר ממה שביקשתי. כל מיני נסיבות הביאו לכך שבתכל'ס – אני הרב הלא-אורתודקסי הבכיר באזור חוואטאנג, הוא יוהנסבורג-רבתי ופריטוריה. יש הרבה צרכי ציבור לעסוק בהם והרבה יהודים שרוצים תשומת לב מהרב הישראלי החדש וה...לא שגרתי שרק הגיע.
הביטוי הכי משמעותי למעמד החדש שלי היה היום בבוקר. נשאתי את תפילת הפתיחה בכנס של ועד הצירים היהודיים בדרום אפריקה, ארגון הגג של הקהילה היהודית. הבעתי את הכמיהה לכך שנחגוג את ריבוי הקולות שבתוכנו כאות לחיות ולאותנטיות של הקהילה, שנימצא בתוכנו מקום לכל הזרמים והדעות. זה לא המצב היום, ועוד נדבר על כך בטורים שיבואו.
אז – זה סוג אחד של אקטיביזם. אפשר להגיד שזה הסוג הישן. אלה שבידם ההשפעה מתכנסים במלונות נוצצים, מתחככים זה בזה וסוגרים את העניינים ביניהם. היה מרשים מאוד לראות את הכוח של הקהילה היהודית להביא אל פיתחה פוליטיקאים, אנשי תקשורת ושאר מובילי דעת קהל. אפשר להיות ציניים כלפי זה, אבל ככה עושים את הפוליטיקה הישנה. אני מבחינתי האישית סופר שני הישגים: הראשון – הצגתי את עצמי כמו שאני יודע הכי טוב מול הקהל הכי בעל השפעה. השני – סגרתי עם השגריר הישראלי החדש, ארתור לנק, על ביקור בקהילה שלי בשמחת תורה. נעקוב ונדווח לכם בזמן אמת.  
ליהדות המתקדמת כאן יש מוסד המקביל למרכז לפלורליזם יהודי שבארץ ושמו SACRED  (המרכז הדרא"פ לשוויון ומגוון דתי, South African Center Religious Equality & Diversity) ). אני יושב בוועד של המוסד הזה כנציג מועצת הרבנים. כאן מתרחשת הפעילות הקרובה יותר לליבי, אקטיביזם של אנשים וארגונים, של פעילות שטח ושל קמפיינים ציבוריים. מבחינתי – זאת הזרוע שלי לפעילות ציבורית. מה שאצליח להניע וליצור, יקרה דרך הארגון הזה. גם כאן – עדכונים יבואו.
מעבר לכל אלה – יש את בית הכנסת שלי והקמפוס שלו, כמה דונם ירוקים בלב העיר, ליד גן החיות, בין המרכז הישן לפרברים. צריך לדאוג למקום ולעובדים, להוצאות להכנסות, ללוח התוכניות, לפוליטיקה הקטנה שמלווה כל קהילה, לסדרי התפילות והשיעורים...חיים. בתוך כל זה – לא לשכוח לנשום. לא לשכוח את עצמי.
אני מרגיש מאוד בר מזל על שזכיתי באפשרות לחיות ולפעול מכאן. עוד מעט יעברו חגיגות הפתיחה ותתחיל השגרה. המשפחה שלי תצטרף אלי ונכונן את החיים שלנו ביחד כאן. הכל מאוד מורכב ומעניין ואני משתדל לזכור שאם אני כאן – כנראה שזה המקום שבו אני אמור להיות, ואם האתגר הזה עומד עכשיו בפני – כנראה שיש לי את היכולת לעמוד בו. והכי חשוב, כמו שכתב דוד המלך:  "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, יְהוָה לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי" (תהילים קל"א א')
(בתמונה: חזית בית הכנסת)






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה